עידן הכאוס – פרק 11

 "בזמנים של שינוי דרמטי, הלומדים יירשו את הארץ, בעוד שהיודעים ימצאו את עצמם מותאמים לעולם שכבר איננו קיים." (אריק הופר)

בפרקים הקודמים סקרתי את חוויית הכאוס, את גורמי השורש להיווצרותה ואת תסמיני חוויית הכאוס והשלכותיה על חיינו.

בואו נבחן, לפחות בקליפת האגוז, מהן הגישות להתמודדות עם חוויית הכאוס והשלכותיה.

אני בוחר להסתכל על האתגר דרך הפריזמה של עולם הרפואה. הרפואה המודרנית מתמודדת עם מחלות כרוניות בשלושה ערוצי טיפול עיקריים, שכמובן ניתן לשלב ביניהם.

האחד, טיפול תרופתי להקלה סימפטומטית של המחלה. הטיפול אמנם מקל על חוויית הסבל והכאב ומאריך במידת מה את תוחלת החיים, אך לא מביא להחלמה מן המחלה.

השני, טיפול בבעיות השורש של המחלה. זהו טיפול מתמשך המאתר את גורמי היסוד של המחלה ומתקן את ההתנהגויות והתהליכים שגרמו להיווצרותם, כך שבמשך הזמן ניתן להסיג את המחלה לאחור, ולעיתים אף להגיע לרפואה שלמה.

השלישי, רפואה מונעת. מניעת היווצרותם של גורמי השורש אשר יוצרים את המחלה, על-ידי אימוץ אורח חיים בריא – תודעה, התנהגויות והרגלים אשר מאפשרים לנו לחיות ברווחה לאורך זמן ולעכב משמעותית היווצרותן של מחלות כרוניות.         

אז איך הגישה הרפואית אמורה להתבטא בכל הקשור לטיפול בהשלכות חוויית הכאוס בחיינו?

אלה שלוש הגישות להתמודדות עם חוויית הכאוס, על קצה המזלג (ארחיב לגבי כל אחת מהן בפרקים הבאים):

1. גישת "האקמול" – טיפול בתסמינים של חוויית הכאוס על מנת להקל זמנית על הסבל שהיא גורמת בחיינו, אך מבלי לפתור את הבעיה. למעשה אנחנו לא נפטרים מן הבעיה, אלא רק מקלים על הסימפטומים המעיקים שלה לפרקים. כך למשל, ניתן לציין סוגים שונים של "אקמול" לחוויית הכאוס. "האקמולים הבריאים" הינם, בין היתר: פעילות גופנית, שינה טובה, מיינדפולנס, חופשות, פעילות חברתית וקהילתית, יציאה אל הטבע, תזונה מאוזנת. "האקמולים הלא בריאים" הינם, בין היתר: התמכרויות למיניהן (סמים, אלכוהול, פורנו, צריכת יתר, משחקי וידאו, צפייה כפייתית בסדרות, גלילה ממושכת, אכילה רגשית, גרגרנות ועוד), התנהגויות המייצרות אשליית שליטה וכוח (חמדנות, תהילה, פרסום, ניצחון במשחקי סכום אפס, עליונות סוציו-דמוגרפית, אקדמית, כלכלית על אחרים ועוד) ואימוץ אידאולוגיות קיצוניות בלתי מבוססות (פוליטיות, חברתיות, כלכליות) המייצרות גם הן תחושת וודאות וצדקנות אשלייתית.

2. הגישה "הפונקציונלית" – תיקון יסודי של בעיות השורש, היוצרות את חוויית הכאוס, על מנת לברוא עולם, שבו יחידים וחברות מתפקדים באופן המיטיב עם עצמם ועם סביבת מחייתם לאורך זמן. כמובן, זו גישה הדורשת זיהוי מתודי של בעיות השורש, שיתוף פעולה הדוק בין קהילות, חברות ומדינות, כך שטווח הזמן למימושה יכול להימשך כמה עשורים. הגישה הפונקציונלית מבוססת על קיום שינוי תודעתי עמוק המביא לשינוי מקיף בפרדיגמות, התנהגויות ומערכות תמריצים. זהו מאמץ רב-מימדי ומולטי-דיסציפלינרי שאינו בהכרח פועל בסנכרון ובהרמוניה, אבל לאורך השנים מייצר מסה קריטית של שינוי, המפעיל גלגל תנופה חיובי של שינויים עוקבים – מעין "הנדסת 180 מעלות" על זו שיצרה את חוויית הכאוס.

3. גישת "העוגן הפנימי" – בעולם שבו הכל משתנה בקצב מהיר ובעצימות גבוהה, הדבר היחיד שנותר קבוע הוא המהות הפנימית שלנו כבני אנוש – כיחידים וכקולקטיב. אם נשכיל לשמור על הנרטיב האנושי המיטיב שלנו, אם נקפיד לחיות על בסיס האמונה שכולנו נבראנו שווים בצלם האלוהות, ואם נרתום את חכמת הלב לטובת שימור ערכי האהבה, החמלה, הסליחה, התודה, הערבות ההדדית והחירות – הרי שליבת התודעה האנושית תהפוך לעוגן של יציבות בתוך ים החיים הסוער. והרי, כל חוויית החיים שלנו היא המראה של העוגן הפנימי שלנו. על כן, העוגן הפנימי הנכון יאפשר לנו להסתגל במהירות וללא מורא כרוני לשינויים התכופים, מבלי לאבד את הצפון, תוך שמירת צלמנו הקבוע והנצחי בנסיבות המשתנות. העוגן הפנימי הוא הוא המקור לתחושת הבטחון, השלווה והחופש שלנו.  

לו רק נשכיל בשנים הבאות לשלב את שלוש הגישות בתבונה ובאיזון חכם, הרי ישנו סיכוי אמיתי שנוכל לצלוח את עידן הכאוס בשלום ובשגשוג.