עידן הכאוס – פרק 13
- 6 ביולי
- זמן קריאה 3 דקות
"אינך משנה דברים על-ידי מאבק במציאות הקיימת. כדי לשנות דבר-מה, בנה מודל חדש ההופך את המודל הקיים למיושן." (בקמינסטר פולר)
בפרקים הקודמים סקרתי את חוויית הכאוס ואת גורמי השורש להיווצרותה.
כמו כן, הצגתי שלוש גישות משלימות להתמודדות מיטבית עם חוויית הכאוס דרך שינוי תודעתי: "גישת האקמול", "הגישה הפונקציונלית" ו"גישת העוגן הפנימי".
לכל אחת מהן תרומה משמעותית ליכולת שלנו לצלוח את עידן הכאוס שלמים יותר, בריאים יותר ומודעים יותר.
בפרק זה אתעמק בגישה המורכבת והממושכת ביותר לביצוע, אך גם זו אשר מביאה לתיקון יסודי של הגורמים להיווצרות חוויית הכאוס – "הגישה הפונקציונלית".
"הגישה הפונקציונלית" מבקשת לזהות את גורמי העומק שיצרו את חוויית הכאוס, ולטפל בהם מן היסוד - לא כדי להקל על הסימפטומים, אלא כדי לשנות את התנאים שמולידים אותם.
אז אם גורמי השורש לחוויית הכאוס הם, בין היתר: חוסר איזון תודעתי; אובדן המשמעות והרלבנטיות; תודעת נפרדות בין האדם לעצמו, לחברו ולסביבה; וקידמה שאיבדנו עליה שליטה – אזי לפי "הגישה הפונקציונלית" עלינו לברוא מחדש חלקים ממערכת ההפעלה התודעתית, ההתנהגותית והתמריצית של האנושות.
עלינו לטפח איזון תודעתי של הנרטיב האנושי, כזה שיחזיר אל מרכז חיינו את הבחירה במשמעות הראויה והרלבנטית. כמו כן, עלינו לבנות תשתית התנהגותית ותמריצית - פוליטית, כלכלית וחברתית - שתחבר את האדם אל עצמו, אל חברו ואל סביבתו. לבסוף, עלינו לאמץ גישה הוליסטית למימוש קידמה טכנולוגית, כך שהקידמה תיטיב עם האנושות בטווח הארוך.
ברור שתיקון שורשי שכזה לא יכול להתבסס על פתרונות טכנולוגיים וטכניים בלבד. אותם כלים שיצרו חלק מן הכאוס לא יוכלו, לבדם, לרפא אותו. נדרש כאן תיקון כולל - מערכתי, פילוסופי ורוחני. כזה הדורש שיתוף פעולה רב־שכבתי - מן הפרט, דרך הקהילות, ועד המדינות והמערכות הבינלאומיות.
הנה כמה דוגמאות לתיקון שורשי על־פי "הגישה הפונקציונלית":
מעבר מחשיבה מכניסטית לחשיבה מערכתית:
חשיבה מכניסטית היא חשיבה לינארית ורדוקציוניסטית, המבודדת חלקים מן השלם, ולכן מייצרת לא פעם פתרונות מקוטעים לבעיות שלמות. חשיבה מערכתית, לעומתה, מכירה בתלות ההדדית שבין הדברים, בלולאות משוב, בתכונות מתגלות ובהשפעות בלתי צפויות. פרספקטיבה זו חיונית להבנת מערכות אדפטיביות מורכבות כמו מערכות אקולוגיות, חברות וכלכלות.
הליכה לקראת קידמה בוגרת:
קידמה בוגרת דורשת התחשבות בכל ההשפעות החיצוניות, והפנמת עלויות במערכות כלכליות וחברתיות. היא מחייבת שיפור הוליסטי, כלומר, תיעדוף רווחתם של בני אדם, מערכות אקולוגיות ודורות העתיד. היא מושתתת על יישור מניעים — מעבר מרווח וכוח לשגשוג קולקטיבי.
דוגמאות לקידמה בוגרת יכולות להיות:
חקלאות רגנרטיבית המשקמת קרקע ומגוון ביולוגי; פלטפורמות מדיה חברתית המעוצבות מחדש כך שיקדמו שיח בריא ויפחיתו דיסאינפורמציה; רפורמות משפטיות למניעת השתלטות שוק; וכללי אתיקה ורגולציה גלובליים לקידמה טכנולוגית.
ממשל גלובלי ואוניברסליזם פלורליסטי:
המוסדות כיום מפוצלים וחסרים תיאום. כמו כן, פערי כוח ואינטרסים לאומיים מעכבים פעולה קולקטיבית. אוניברסליזם פלורליסטי דוגל בסדר גלובלי המכבד את המגוון התרבותי, תוך קידום שיתוף פעולה. הוא מדגיש ממשל רב־שכבתי המשלב קנה מידה מקומי, לאומי וגלובלי. הוא קורא לדיאלוג כוללני ולענווה אפיסטמית בניהול מורכבות ואי־ודאות.
פיתוח חוכמה ומטה־פסיכולוגיה:
נדרשת בנייה של מערכות חינוך ותרבות המטפחות חוכמה, חשיבה ביקורתית ואמפתיה. מערכות אלו מדגישות את תפקידם של מדיה ומערכות מידע אקולוגיות בעיצוב אינטליגנציה קולקטיבית. הן מפתחות מטה־פסיכולוגיה המשלבת מדע קוגניטיבי, פילוסופיה ורוחניות.
תיקונים שורשיים כאלה נמשכים שנים רבות. הם דורשים, לפני הכל, שינוי תודעתי עמוק. שהרי התודעה האנושית הקיימת היא זו המנציחה את גורמי השורש לחוויית הכאוס. על כן, התנאי המקדמי להצלחתה של "הגישה הפונקציונלית" הוא שינוי תודעתי פנימי - הן במישור הפרטי והן במישור החברתי־קולקטיבי.
החדשות הטובות הן שיש לא מעט יוזמות, קהילות וארגונים המקדמים את השינוי התודעתי ואת השינויים המערכתיים הנדרשים לתיקון חוויית הכאוס. ארגון אחד, מיני רבים, שאני עוקב אחר פעילותו מזה זמן הוא ארגון ה- IDG – Inner Development Goals. ממליץ לכם בחום לעקוב אחריו.
בעידן הזה, כל אחד מאיתנו יכול לשאול את עצמו בכנות:
מהו החלק הקטן, הממשי והאחראי שלי בבניית המודל החדש?
תגובות