עידן הכאוס – פרק 6
- 26 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
"קשה לגרום לאדם להבין דבר־מה, כאשר פרנסתו תלויה בכך שלא יבין אותו." (אפטון סינקלר)
הרחבתי מעט בפרק הקודם על משבר המטא ושלושת התהומות שתודעת הנפרדות יוצרת: התהום שבין האדם לסביבתו, התהום שבין האדם לחברו והתהום שבין האדם לעצמו.
המערכות הפוליטיות-כלכליות-חברתיות במדינות רבות בעולם היום נבנו במשך שנים דרך התהומות האלה שנפערו. עד כדי כך, שהן נשענות על קיומן של התהומות הללו בכדי להמשיך ולהתקיים. המשמעות היא שהתשתיות של ההתנהגויות והתמריצים בחיינו מקבעות את משבר המטא ומבטיחות את המשך קיומו.
אפשר לחשוב על כמה דוגמאות לביטויי משבר המטא בחיינו:
מערכת תמריצים מעוותת
א. התעלמות מן העלויות החיצוניות: המערכת הכלכלית הנוכחית מאפשרת ליחידים או תאגידים להעביר את העלויות האמיתיות של פעולותיהם (כגון: זיהום, שחיקת משאבים, פגיעה עתידית בבריאות) אל הציבור, אל הדורות הבאים או אל כדור הארץ, בזמן שהם מכירים בעלויות הפנימיות הישירות בלבד, ובכך למעשה נהנים מ"רווחים מנופחים".
ב. פונקציית המטרה הראשית היא צמיחת תוצר: המדד המוביל בכל הכלכלות (מדינות וחברות) הוא הצמיחה בתוצר/בהכנסות. אבל תוצר הרי מתורגם בסופו של דבר לאנרגיה, שהכמות שלה מוגבלת בהתאם לטכנולוגיות, לכמות בני האדם והמשאבים על-פני כדור הארץ. הדבר יוצר התחייבות לצמיחה בלתי מוגבלת בסביבה שהיא סופית ומוגבלת.
ג. חברות בונות אלגוריתמים שימקסמו את צריכת המוצרים והשירותים שלהן, אך צריכת היתר בקרב הציבור הרחב גורמת למשברים: פגיעה בבריאות הציבור (פיסית ונפשית), בזבוז משאבים (זבל, פחת, עודפים).
היעדר שיתוף פעולה וחוכמה קולקטיבית
א. משחקי סכום אפס: בגלל תמריצים מעוותים, אנשים וקבוצות (מדינות, חברות) נאלצים לפעול מתוך אינטרס צר וקצר טווח, גם כשהם יודעים שהתוצאה עלולה להיות הרסנית או לא מיטבית בטווח הארוך ובהיבט הרחב.
ב. מרוץ חימוש: מדינות מתחרות על משאבים או נשק להשמדה המונית, כאשר הפעולה הטובה ביותר עבור כל אחת (להשקיע יותר בכריית משאב או בפיתוח נשק) מובילה לתוצאה הגרועה ביותר עבור המערכת כולה (סיכון קיומי ו/או סכסוך גיאו-פוליטי).
ג. משבר הבנת המציאות :היכולת של החברה כולה להבין מה באמת קורה, להגיע להסכמה ולתאם פעולה נפגעת עקב שיטפון של מידע לא רלבנטי, ו/או מוטה ו/או שקרי. האלגוריתמים מקדמים קיטוב חברתי ואי-אמון במוסדות ללא בחינת שיקולים נרחבים והשלכות. דוגמאות לכך: Fake news, מניפולציה על מערכות בחירות, הפחתת ערך הדימוי העצמי של ילדים ונוער, אלגוריתמים הגורמים להתמכרות נפשית ופיסית מבוססת דופמין.
חשבו בכנות על הארגונים והקהילות אליהם אתם משתייכים, שאני בטוח שכוונתם טובה ומיטיבה.
האם מערכת התמריצים הארגונית משרתת נאמנה את הכוונה הזו ואת הציבור הרחב?
האם שיתוף הפעולה הפנים ארגוני והחוץ-ארגוני מייצר win-win אמיתי לאורך זמן?
תגובות