פרשת כי תישא - דינמיקת הפסילה וצמיחה מתוך חטא

לעיתים אנו פוגשים שבועות מטושטשים. שבועות בהם דברים קורים - ולא קורים. שבועות בהם דברים חשובים – וגם מיותרים. שבועות בהם החושים איתנים וחדים, כהים וקהים. כך חשתי באותו שבוע של פרשת כי תישא התשפ"ד (מרץ 2024), ובתחושה שלי - כך חש גם העולם כולו. פרשת כי תישא, מזכירה לנו עד כמה גם בלב הבלבול יכולים להתרחש רגעי מפתח של צמיחה.

חטא העגל - נפילה ראשונה במשחק החיים

בני ישראל האזינו במעמד הר סיני לתורת האחד. המשחק, ריקוד החיים, התחיל ביראת קודש, בהתרגשות ובהתרוממות רוח. והנה... פסילה ראשונה, כבר בתחילת המשחק.

הפליאה שיש בעיני רבים על המהירות שבה הצטמקה אמונת העם לכדי מעשה חטא, אינה מובנת לי. הרי כל ילד יודע שכשהוא לומד משחק חדש, הנפילות והפסילות הן מרובות דווקא בתחילת הלימוד. ניסוי וטעיה הם מנת חלקנו בצמיחה בתוך המשחק. וכך בדיוק גם כאן.

עם קשה עורף - ברכה במסע הצמיחה 

איזו ברכה בעיניי שאנו עם קשה עורף! כן, לעיתים עקשן ומרדן, אך גם בעל עמוד שדרה ערכי בין־דורי, נחישות והשתוקקות אין קץ. כך שרדנו אלפי שנים מבלי לשכוח את הייעוד שלנו לשוב הביתה.

היין והיאנג של קשות עורפנו מייצרים דינמיקה מופלאה במסע הצמיחה שלנו במשחק החיים. בעיני רוחי אני רואה את הדינמיקה הקולקטיבית של תודעת בני ישראל למרגלות הר חורב בפרשת חטא העגל - ממש יום אחר יום:

• יום 1 - התעלות - משה עלה על ההר. אנחנו לא מעכלים את מה שהיה כאן, אבל זה משהו קדוש. אין מילים, רק יראת כבוד.

• יום 3 - אופוריה - משה ישוב עוד מעט. משהו גדול מתחיל עכשיו. הייעוד שלנו מובטח.

• יום 8 - תהייה - מהי בעצם תורת האחד? התורה שנשמעה עדיין מהדהדת בנו, אבל יש לנו הרבה שאלות. מתי משה חוזר?

• יום 13 - ספק - הוא לא היה אמור לחזור כבר? מה התוכן של התורה ששמענו? נאמר שם משהו על פסל ומסיכה. מה זה היה?

• יום 17 - חשש - אולי משהו קרה לו? אולי עשינו משהו לא בסדר?

• יום 20 - פחד - אולי הוא לא יחזור? האם ננטשנו? נשארנו לבד? אייכה?

• יום 25 - ייאוש - אנחנו לבד. במדבר.

• יום 27 - כעס - זה לא מגיע לנו. הכל, אבל הכל, היה מיותר.

• יום 29 - פניקה - פסל ומסיכה. זה בטוח קשור למה שקורה. האם זה היה "עשה לך פסל ומסיכה"?

• יום 30 - תקוות שווא - בואו נשאל את אהרון.

• יום 31 - אשליה - זהו. נבנה פסל בדמות עגל. הוא האלוהים שהוציאנו ממצרים.

• יום 35 - הזיה - פתרנו את צרותנו. נגאלנו. הפסל הזה הצילנו.

• יום 36 - עונג - יין, ריקודים, התעלסות. זה משחק החיים האמיתי. כך נשוב הביתה.

• יום 39 - התמכרות - סקס, סמים ואלכוהול. היש עוד מלבדם?

• יום 40 - התפכחות ובושה – האם זה משה יורד מן ההר? מה הוא מחזיק בידיו? הוא כועס. איך טעינו. מה עשינו. אל תנפץ... מאוחר מידי.

הימים שלאחר מכן - אשמה: משה מאוכזב, מסתגר באוהל מועד. אנחנו חוטאים. איננו ראויים.

העלייה השנייה להר - רגע של צמיחה

אבל אז - עלייה שנייה להר.

אנחנו מודים שטעינו. משה סולח לנו. אנו סולחים לעצמנו. מחכים לו בסבלנות, באמונה. זוכרים ומזכירים.

ארבעים יום לאחר מכן - השראה: משה חוזר ופניו קורנות. הוא האור שלנו. הוא האור של העולם. השכינה הזורחת ממנו מורגשת בעוצמה גם בקרבנו. אהבה.

דינמיקת הפסילה של כולנו

חברים, בואו נודה - זוהי דינמיקת הפסילה של כולנו.

כיחידים, כמשפחות, כארגונים, כעמים, כאנושות. שוב ושוב, כל הזמן. אינספור פסילות במשחק החיים.

אבל אני מאמין בכל ליבי שאנחנו לומדים. מתעוררים. נמתחים. מתרחבים. וצומחים. כל אחת ואחד בקצב אחר, במספר גלגולי חיים אחר.

העיקר שאנחנו זוכרים. ומזכירים. לעצמנו, לאחינו ולאחיותינו. הרי זו כל מהותה של האהבה. ובסוף, אשליית הזמן תתנפץ - והנה אנו, כולנו, בבית. אחד.

גשר למסע הצמיחה שלנו

הסיפור של חטא העגל הוא לא רק פרשה היסטורית - הוא מראה למסע הצמיחה האישי של אדם והקולקטיבי שך האנושות. גם אנחנו חווים רגעים של אמונה, אופוריה, ספק, ייאוש, אשליה – ולבסוף גם סליחה והשראה.

כמנטור לצמיחה, אני רואה שוב ושוב איך דווקא דרך הפסילות מגיעה הצמיחה. הנפילות הן לא סוף המשחק - אלא קריאה להמשיך לשחק ולהשתפר. לשחק מתוך אהבה, אמונה ולמידה מתמדת. 

אריאל