עידן הכאוס – פרק 10

"החדשות הרעות הן שאתה נופל באוויר. החדשות הטובות הן שאין קרקע." (צ'וגיאם טרונגפה)

בפרקים הקודמים סקרתי את חוויית הכאוס, את גורמי השורש להיווצרותה ואת מכפיל העוצמה של הבינה המלאכותית.

בפרק זה ארחיב על תסמיני חוויית הכאוס בחיינו.

כל אחד משלושת גורמי השורש של חוויית הכאוס – משבר המשמעות, משבר המטא והקידמה הטכנולוגית המואצת – תורם את חלקו לתסמיני חוויית הכאוס.

משבר המשמעות

כשאנו מאבדים את היכולת להבין מה חשוב; כשאנו מאבדים מנגנוני חכמה קולקטיבית; כשהסיפור שמחזיק אותנו הולך ונפרם; כשאנו מאבדים את האיזון בין אנליזה קרה לחכמת הלב – אנחנו מתחילים לחוות "דיכאון תרבותי". חוויה של הליכה לאיבוד, לא בהכרח מודעת.

אנחנו נשאבים אל הטייס האוטומטי של השגרות חסרות התכלית, האלגוריתמים הממכרים, ההימנעות מסבל והבריחה אל העונג הרגעי.

התסמינים העיקריים של החוויה הזו הם: הצפה, שחיקה מנטלית, התנהגויות כפייתיות ואף התמכרותיות, עייפות אנרגטית, לעיתים ניכור, דיסוציאציה, היעדר מוטיבציה, קורבנות, מירמור ותסכול.

משבר המטא

 תודעת הנפרדות היא אחת האשליות העמוקות והכואבות ביותר שהאנושות אימצה לעצמה בעידן המודרני. זו התודעה שלפיה האדם נפרד מהטבע, הגוף נפרד מהנפש, הכלכלה נפרדת מהמוסר, והקידמה נפרדת מן האחריות. היא יוצרת חוויה פנימית של "אני לבד בעולם", גם כשאנחנו מוקפים באנשים. היא מרחיקה אותנו מן השלם, ומלמדת אותנו לראות את המציאות כאוסף של חלקים נפרדים, לעיתים מנותקים - במקום כרקמה חיה אחת, נושמת, תלויה זה בזה.

מתוך תודעת הנפרדות נולדות רבות מן הדרמות של זמננו: תחרות אגרסיבית במקום שיתוף פעולה, צריכה במקום הסתפקות, שליטה במקום שותפות, ופחד במקום אמון. כשהאדם חווה את עצמו כישות נפרדת חשופה ופגיעה, הוא נוטה להגן על עצמו, לצבור, להשוות, לשלוט ולנצח - גם במחיר פגיעה באחרים, בטבע, ולעיתים גם בעצמו. כך נבנות מערכות מפוארות של טכנולוגיה, כלכלה וכוח, אך לעיתים קרובות על קרקע רגשית, נפשית ורוחנית סדוקה.

התסמינים הנפוצים של תודעת הנפרדות הם: פחד, שיפוטיות, שנאה, אשמה ובושה.

קידמה טכנולוגית מואצת

עד לפני כמה עשורים, קצב השינויים הטכנולוגיים היה איטי יחסית ובר הכלה מנטלית וביולוגית. לכן, חוויית ההשתנות וההסתגלות של בני האדם אל השינויים הטכנולוגיים הייתה מאופיינת ביציבות, וודאות, פשטות ובהירות יחסיים.   

ככל שהזמן חולף, קצב השינויים הולך ומתגבר באופן מעריכי. גם כמות השינויים הטכנולוגיים, היקפם והשפעתם הולכים ומתעצמים מעריכית. לצד השיפור ברווחה ששינויים טכנולוגיים מסוימים מייצרים, הרי שלאור הקצב וההיקף הגבוהים, קשה להכיל ולהסתגל אל כל השינויים – ביולוגית ונפשית - ולכן החוויה האנושית מתאפיינת בחוסר יציבות, חוסר וודאות, סיבוכיות וחוסר בהירות.

התסמינים הנפוצים של קידמה טכנולוגית מואצת הם: פחד, חרדה, הצפה, תסכול, התנגדות, חוסר הבנה, מרמור, קורבנות.

כל התסמינים המתוארים לעיל נשזרים ומתערבבים זה בזה בקדירת הכאוס המתבשלת על אש קטנה. קשה לנו לזהות ביום-יום את ההקשר הסיבתי הברור ביניהם ואת גורמי השורש להיווצרותם. אנחנו נוטים לייחסם לגורמים סתמיים ושוליים, כגון: התנהגותם של אנשים אחרים, כותרות חדשותיות, מצב רוח חולף, כישלון במילוי משימה, נהיגה מתסכלת בפקק, מזג אויר אפרורי וכדומה. זו הדרך שלנו למצוא הגיון לחוויה שלנו בעידן הכאוס, שבו ההיגיון נסתר מן העין ומן השכל. 

המחלה הסימפטומטית של העשורים האחרונים הייתה סטרס כרוני. מחלה שהובילה דרך מעגלי האמיגדלה, ההיפותלמוס, יותרת המוח ויותרת הכליה לשחרור כרוני של קורטיזול עד להתפתחות תנגודת קורטיזול, כך שהגוף נשאר במצב הישרדותי מתמשך. משם, הדרך סלולה לסדרה ארוכה של מחלות כרוניות מטאבוליות ולמחלות נפש שאנחנו חווים בעשורים האחרונים יותר מאי פעם.

כך, המחלה הסימפטומטית של עידן הכאוס היא פשוט סטרס כרוני "על סטרואידים". המשמעות היא שהתסמינים של העשורים האחרונים שהתפתחו בהדרגתיות לאורך כמה עשורים עלולים להתפתח מכאן ואילך בקצב מהיר בהרבה של שנים אחדות בלבד.

אז מה עושים?! לפני הכל, מפסיקים לעצום עיניים!

המשך יבוא...