עידן הכאוס – פרק 17
- 2 באוג׳
- זמן קריאה 3 דקות
"המקום שאליו אלוהים קורא לך הוא המקום שבו שמחתך העמוקה פוגשת את רעבונו העמוק של העולם." (פרדריק ביקנר)
בפרקים הקודמים התייחסתי אל אתגר המנהיגות בעידן הכאוס.
אל העובדה שגם המנהיגים עצמם חיים בתוך חוויית הכאוס, אך נדרשים, למרות זאת, להנהיג את הארגונים, הקהילות והמדינות שלהם בתוכה.
התייחסתי גם לשינוי התודעתי המנהיגותי הנדרש כדי להנהיג נכון בעידן הכאוס. שינוי המתחיל במעבר ממנהיגות מוקצנת וריאקטיבית אל מנהיגות מאוזנת וקריאטיבית - מנהיגות שיש בה עדיין את כוחו של הלוחם ואת בהירותו של השכלתן, אך יש בה גם הרבה יותר מן האוהב ומן החולם.
מנהיגות מאוזנת וקריאטיבית יכולה לתרום רבות להגברת איכות התודעה של האנושות, ולאפשר לנו להתמודד באופן מיטיב יותר עם חוויית הכאוס בחיינו.
אבל יש עוד שלב בסולם התודעתי שמנהיג איכותי, המבקש להשפיע לטובה על העולם, מוזמן לטפס אליו.
לשלב הזה אני קורא: סנכרון ייעודים.
מידת ההשפעה של מנהיג איכותי תלויה לא רק בכישוריו, ניסיונו או סמכותו הפורמלית, אלא גם במידת הסנכרון בין מחשבותיו, כמיהות ליבו, אמירותיו, התנהגותו ומעשיו.
תודעת אחדות היא תודעה המייצרת מציאות שבה פיו, ליבו ומעשיו של המנהיג שווים.
כאשר אין פער גדול בין מה שאדם מאמין בו, מה שהוא אומר, מה שהוא עושה, ומה שהוא משרת - נולדת מנהיגות שיש בה עוצמה שקטה. מנהיגות שאינה צריכה לצעוק כדי להישמע. מנהיגות שאינה צריכה לכפות כדי להשפיע. מנהיגות שאנשים מרגישים שהיא אמיתית.
"סנכרון ייעודים" של מנהיג הוא יצירת הרמוניה חיה בין שלושה ייעודים:
ייעוד אישי - הייעוד שלי בחיים. למה אני כאן? מה המתנות שלי? איך אני מעניק אותן לעולם?
ייעוד תפקידי - הייעוד שלי בתפקיד שאותו אני ממלא כמנהיג: במשפחה, בארגון, בקהילה או בכל מרחב השפעה אחר.
ייעוד קולקטיבי - הייעוד המשותף של קבוצת האנשים שאליה אני שייך ושאותה אני משרת: קהילה, ארגון, חברה או מדינה.
הסנכרון מתרחש במקום שבו שלושת הייעודים הללו נפגשים.
זהו סנכרון טבעי ואותנטי, לא כפוי. זה לא "יישור אינטרסים" במובן הצר של המילה. זה לא תהליך שבו אדם מתאים את עצמו, בלית ברירה, לתפקידו או לארגון שאותו הוא משרת.
להיפך. זהו תהליך שבו אדם מבקש לגלות היכן הייעוד האישי שלו יכול למצוא ביטוי חי, אחראי ומיטיב בתוך תפקידו, ובתוך הייעוד הרחב יותר של הקבוצה, הקהילה או הארגון שאליהם הוא שייך.
כאשר מנהיג נמצא ופועל באזור של סנכרון ייעודים, הוא מרגיש שלם יותר. הוא מחובר לעצמו, לתפקידו ולקהילתו. הוא מעניק את מתנותיו בחפץ לב. הוא מונע מתחושת שליחות עמוקה. הוא אינו רק מבצע תפקיד; הוא משרת תכלית.
ומתוך המקום הזה, הוא מניע ומקדם את האנשים שאותם הוא מנהיג לאורו של כוכב צפון בהיר.
אנשים הולכים בעקבותיו לא רק משום שהוא כריזמטי, חכם או סמכותי. הם הולכים בעקבותיו משום שהם חשים בו הלימה פנימית. הם מרגישים שיש קשר אמיתי בין מי שהוא, מה שהוא אומר, ומה שהוא מבקש לברוא בעולם.
האמון הזה מדבק. ההשראה הזו מדבקת.
גם האנשים עצמם מתחילים לעבור תהליך של סנכרון ייעודים. הם שואלים מחדש מי הם, מה תפקידם, ומה חלקם בסיפור המשותף. כך נוצר גלגל תנופה חיובי של אחדות, ערבות הדדית ושינוי תודעתי המוליד משמעות עמוקה.
אז איך מסנכרנים ייעודים?
ראשית, בתהליך עמוק של רפלקציה עצמית על תחומי החיים השונים. תהליך המוביל לידיעת החזון שלנו, ומשם לזיקוק הייעוד שלנו.
שנית, בחיבור מחודש אל התכלית שלשמה אנחנו מנהיגים. לא רק אל הגדרת התפקיד, תחומי האחריות והמשימות שיש לבצע, אלא אל המשמעות העמוקה של התפקיד. אל האופן שבו אנחנו מבקשים להעניק את המתנות שלנו דרך המנהיגות שלנו.
שלישית, בהתבוננות ולמידה של החזון והייעוד של הארגונים, הקהילות והמרחבים שבהם אנו חיים ופועלים, ואותם אנו משרתים. ולאחר מכן, בבחינה כנה של נקודות החיבור הערכי, האמוני והרגשי שלנו אל אותו חזון וייעוד - וגם של אותן נקודות שבהן אולי איננו מחוברים.
כי סנכרון ייעודים אינו דורש מאיתנו למחוק את המתח.
לעיתים דווקא המתח מגלה לנו את האמת.
הוא מגלה לנו היכן נדרש דיוק. היכן נדרשת בחירה. היכן נדרשת שיחה אמיצה. היכן נדרש שינוי. ואולי, לפעמים, גם היכן נדרשת פרידה.
כך, אט־אט, אנחנו מוצאים את אותו "תחום אופטימלי" שבו מתקיים חיבור עוצמתי בין שלושת הייעודים.
זה המקום שבו אנחנו מממשים את המתנות שלנו באופן המיטבי.
זה המקום שבו אנחנו משפיעים בעומק.
זה המקום שבו המנהיגות המאוזנת והקריאטיבית שלנו משגשגת.
וזה גם המקום שבו עידן הכאוס פוגש משהו שאינו מתפרק בקלות:
אדם שמחובר לעצמו.
מנהיג שמחובר לתפקידו.
קהילה שמחוברת לייעודה.
ושלושתם, לרגעים יקרים של אמת, נעים יחד באותו כיוון.
תגובות