עידן הכאוס – פרק 4
- 14 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
"הכלום שוכן בלב ההווייה שלנו כמו תולעת." (סארטר)
סקרתי בקצרה את שלושת גורמי השורש להיווצרות חוויית הכאוס, שהם: משבר המשמעות, משבר המטא והקדמה הטכנולוגית המואצת.
הייתי רוצה להרחיב מעט על משבר המשמעות.
בואו נתחיל מהשכל, כי משבר משמעות הוא לא סתם תחושת "ריקנות מנטלית". הוא תופעה קוגניטיבית-תרבותית, שמדענים ופילוסופים מזהים וחוקרים כבר שנים.
אפשר להתבונן במשבר המשמעות בדרכים רבות. אני אוהב להתבונן במשבר המשמעות דרך שתי פריזמות מרכזיות:
1. משבר המשמעות כאובדן היכולת לזהות מה באמת חשוב
זווית ההתבוננות הזו בוחנת את היכולת הקוגניטיבית של בני האדם להפריד בין העיקר לתפל בחיים. המוח האנושי התפתח אבולוציונית כך שהוא מסנן מיליארדי פריטים בכל רגע, מזהה מה חשוב, ומסנן את הרעש החוצה.
קוראים לזה: מימוש רלוונטיות. המנגנון שמאפשר לנו להבין מה משמעותי בחיים.
ומה קורה בעידן הזה של הצפה, עומס יתר והשתנות תמידית מואצת?
המנגנונים המסורתיים שעזרו לנו לממש רלוונטיות - מיתוסים, קהילות שבטיות תומכות, טקסים, דת, רפלקציה עצמית, פנאי, אומנות וטבע – הולכים ומתפוררים.
במקום זאת - אנחנו מוצפים במידע, גירויים, מסכים ואלגוריתמים שמטרתם "למכר כדי למכור".
לאור כל אלה, היכולת שלנו לזהות "מה באמת חשוב" נשחקת. בדיוק כפי שיכולת הניווט הקוגנטיבית שלנו נשחקה עם הגעת מכשירי הניווט המתקדמים, אלא שכאן מדובר ביכולת קריטית, שבלעדיה אנחנו עלולים לאבד את דרכנו בעולם הזה.
יש המגדירים זאת כלא פחות מ"משבר חוכמה": העולם מתקדם טכנולוגית, אך האנושות מדשדשת, או אף נסוגה לאחור, בחוכמת החיים שלה.
2. משבר המשמעות כתוצר של חוסר איזון תודעתי
השכל האנושי איננו רק מכונה ביולוגית, אלא הוא גם שתי תודעות שונות החיות בתוכנו זו לצד זו. התודעה הימנית היא זו שפוגשת את העולם כפי שהוא: חי, זורם ומלא משמעות. היא רואה את התמונה השלמה לפני החלקים, קשובה לגוף, לרגש, למערכות יחסים, לטבע, לאמנות ולממד הרוחני של הקיום. זו תודעת הנוכחות, ההקשבה, המסתורין והחיבור.
לעומתה, התודעה השמאלית מתבוננת בעולם דרך עדשות הניתוח, ההפרדה והמדידה. היא חושבת בצורה לוגית, ליניארית, שיטתית, שואפת ליעילות, לסדר, לשליטה ולוודאות, ורואה את המציאות כאוסף של אובייקטים שניתן לנהל ולהפעיל.
הדרמה הגדולה, איננה בעצם קיומן של שתי התודעות - אלא בשיבוש היחסים ביניהן. במצב בריא, התודעה הימנית היא ה"אדון" הרואה את השלם והמשמעות, והתודעה השמאלית היא ה"משרת" המבצע, המארגן והמודד. אך בעידן המודרני התרחש היפוך תפקידים: המשרת הדיח את האדון. נולדה תרבות מופלאה ביכולת שלה לייצר, לייעל, למדוד ולשלוט - אך הולכת ומתקשה להרגיש, להתרגש, להעמיק במשמעות ולהחזיק את המורכבות הפרדוקסלית של החיים. וכאן, בתוך הפער הזה, נובטים משבר המשמעות, התשישות הנפשית, והכמיהה העמוקה שלנו לשוב הביתה - לאיזון שבין שליטה לחוכמה, בין טכנולוגיה לתודעה, ובין יעילות לחיים עצמם.
עכשיו התמונה של משבר המשמעות מתבהרת: מה בעצם קורה לנו?
איבדנו את היכולת להבין מה חשוב.
איבדנו מנגנוני חוכמה קולקטיביים.
איבדנו את הסיפור שמחזיק אותנו.
ואיבדנו את האיזון הפנימי בין אנליזה למשמעות.
אפשר לקרוא לזה “דיכאון תרבותי”, אפשר לקרוא לזה “יציאה מאיזון", אפשר לקרוא לזה "ללכת לאיבוד"...
הפועל היוצא של כל אלה: אנחנו חיים בתוך תרבות שמתקשה לזכור למה אנחנו כאן.
וזה מסביר, בין היתר, את השחיקה, העייפות המנטלית, ההצפה, הניכור ותחושת האובדן.
חשוב לומר כי משבר המשמעות אינו משבר של "היעדר רוחניות".
הוא משבר תודעתי – קוגניטיבי – תרבותי, והוא אחת הבעיות האסטרטגיות הגדולות ביותר של האנושות.
אז במבט של כנות פנימה אל נבכי ההוויה - כיצד אתם חווים בחייכם ובחיי משפחותיכם וקהילותיכם את ההשלכות משבר המשמעות?
תגובות